פרק 16
עמית עמד בפני זוג אנשים שרק לפני מספר לילות היה בטוח שהולכים להרוג אותו. ולארי ומשה ישבו במרחק מה זה מזה בבית הקפה במרכז המושבה. עמית ישב מול שניהם וברזרקר המתין מעבר לפינה, מנסה שדמותו הגדולה לא תמשוך תשומת לב.
"זה בלתי אפשרי, לא עם האמצעים הקיימים לרשותך" ענתה ולארי לשאלתו של עמית. משה רטן צליל לא ברור בתשובה.
"יש לך משהו לומר ?" ולארי פנתה למאגוס לידה.
"הוא לא יכול לעשות את זה אני מסכים, זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. לא רק עדיין היה לי רשת והיו לי חותמי הפקודה ...." הוא לא סיים את המשפט.
"אל תקשיב לו" ולארי פנתה חזרה לעמית "שליטה יכולה לפקוד על משרתים, והיא יכולה לעשות זאת יותר פעמים משאתה יכול להשתמש בחותמי הפקודה שלך, היא תפנה את ברזרקר כנגדך וזה יהיה הסוף של המלחמה הזאת. הסיכוי היחיד הוא מתקפה עם מספר משרתים בו זמנית, לקוות שהיא לא תספיק לצוות על כולם בזמן ושאחד מהם יפגע בה במתקפה חזקה מספיק להרוג אותה. מתנקשת הייתה מושלמת לכך, עם הפאנטסם האצילי שלה שמבטיח מכה קטלנית למי שנתון תחת גורם מגביל. אבל זה כבר לא אפשרי, כיוון שהיא סירבה להיקשר אלי כמשרתת מחדש היא תחזור אל כס הגיבורים, המשרתים היחידים שנותרו במלחמה הזאת הם ברזרקר ושליטה. אני לא אוהבת לומר את זה, אבל אין סיכוי"
משה רטן שוב
"אם יש לך משהו לומר פשוט תומר אותו" ולארי אמרה בלי להסתכל עליו.
"יש סיכוי." הוא התחיל ואז השתתק, חושב.
"שליטה לא אמורה להיות מזומנת כמשרתת רגילה תחת שליטה של אדון או אדונית. היא מנגנון של הגביע הקדוש שמיועד לוודא התנהלות תקינה של המלחמה במקרים קיצוניים." הוא עצר שוב.
"ואיך זה עוזר לנו בדיוק? רוטשילד כבר הצליחה לזמן אותה, לא משנה כמה זה בלתי אפשרי" ולארי ניצלה את ההפסקה שלו בשביל להעיר לו.
"זה אומר ששליטה לא מושפעת מחותמי פקודה"
עכשיו היה תורה של ולארי לחשוב. "את הייתה התוכנית שלך? להפנות את שליטה כנגד האדונית שלה ולקווץ שזה יעבוד, ומה עם העובדה שעד עכשיו במשך כל המלחמה היא עשתה כפי שהאדונית שלה הורתה לה?"
משה נד בראשו "עדתה כפי שהורו לה? היא לא עשתה כלום. כולכם הנחתם שאליין רוטשילד לא מבצעת שום מהלך כי יש לה תוכנית, כי היא בוטחת העוצמה של שליטה. לא. היא לא עושה כלום כיוון שהיא יודעת שהיא לא שולטת במשרתת שלה. ושליטה בסדר עם זה רק על עוד מלחמת הגביע הקדוש מתנהלת באופן תקין, זה תפקידה הרי, לוודא את המהלך התקין של המלחמה.
אבל ברגע שאליין רוטשילד תורה למשרתת שלה לשבור זאת, ברגע שהיא תורה לה להתערב במלחמה באופן ישיר ולשבור את תקינותה, זה הרגע בו שליטה תפנה כנגד המזמנת שלה, ולרוטשילד לא יהיה דבר לעשות בנידון."
"אתה באמת חושב, שאליין רוטשילד, אחת המאגי המשכילות, המשפיעות והחזקות ביותר בעולם, לא הייתה מתחשבת בכך כשהיא יצאה בעצמה מלחמת גביע קדוש וזימנה אליה משרתת מסוג שליטה?" ולארי ירתה עליו.
"אני יודע מה הפתרון שלה, הוא לא יעבוד."
ולארי פשוט הרימה גבה בתגובה.
"היא מתעלת את חותמי הפקודה שלה דרך חותמי הדורות בבסיס התשתיתי של המלחמה, הגישה שלה אליהם זה גם מה שאיפשר לה לזמן את שליטה במקום את חרב מלכתחילה. בעצם כל חותם פקודה שהיא תשתמש בו יתועל אל שליטה דרך הגביע הקדוש עצמו, מבחינת שליטה זה יהיה כאילו הגביע נתן לה את הפקודה ואז היא תבצע אותה"
"נשמע שזה יעבוד" ולארי העירה.
בכנות רוב השיחה הזאת עברה מעל הראש של עמית, אבל הוא קיווה שבסוף יסבירו לו את הפרטים החשובים.
"זה עובד, כן. כל עוד הגביע הקדוש לא התגשם במציאות שלנו"
ולארי בלעה רוק "ועכשיו שגם מכשף הובסה ומתנקשת הולכת לחזור לכס הגיבורים..."
משה הנהן.
"ברגע שיש לו צורה גשמית חותמי הדורות חסרי משמעות מבחינתו, הוא מקיים תשתית מאגית משל עצמו מבוססת על האנרגיות של הרוחות ההירואיות שזומנו למלחמה והובסו. חותמי הפקודה של אליין רוטשילד יהיו חסרי משמעות."
ולארי נאנחה והתקרבה קצת למשה, מניחה יד על כתפו "זאת תוכנית טובה, אבל אני עדיין לא בטוחה שזה יעבוד. יש משהו חשוד ברוטשילד, קשה לי להאמין שמאגי ברמה שלה לא הייתה לוקחת דבר כזה בחשבון וגם..." היא היססה לרגע.
"רין טושקה הזהירה אותי מפניה, יש שם משהו שהוא כפי הנראה לעין"
משה שמט את כתפיו, אך נראה היה שמגעה של ולארי נוסח בו בטחון.
"גם אותי הזהירו מפניה, אדם בשם אמיה שירו" עמית הוסיף.
ולארי הנהנה, ומשה נאנח.
"לא מדובר רק בלורדית של פויוקי וכלב התקיפה שלה, המודיעין שלי ממגדל השעון מדווח שגם לורד אל מאלוי השני נמצא באזור."
ולארי הרימה גבה שוב "המודיעין שלך במגדל השעון?"
משה עיוות את פניו "בסדר, אחד התלמידים שלו הוא חבר מהתקופה שלי במגדל, הוא סיפר לי שאל מאלוי קנה כרטיסים לנתב"ג"
"מאגי בעלי עוצמה וידע בתחום מלחמות הגביע הקדוש" ולארי הוסיפה ומשה הנהן.
∆
עמית צעד ובכל צעד הרגיש כאילו האדמה רוטטת
תחתיו.
חמישה משרתים הובסו, רומח, רוכב, קשת, מכשף ומתנקשת שסירבה להיקשר לואלרי והעדיפה לחזור אל כס הגיבורים.
לפי מה שלילי ומשה סיפרו לו, זו העת בה הגביע הקדוש מתחיל להתגשם.
בידו עמית החזיק בדף תלוש ממחברת, על קצה אחד שלו היו כתמי דיו אך הם לא גרעו מהמפה שעליו, שציינה בבירור את המקום בו יופיע הגביע.
לצערו של עמית מדובר היה בחצר בית האחוזה של רוטשילד, המקום אליו הוא וברזרקר צעדו כעת.
אחרי השיחה שלו עם זוג המאגוסים ולארי תפסה אותו לשיחה פרטית.
"אני יודעת שאתה לא יכול להשתמש במאגיה. לכן כי את אלה" היא הושיטה לו שלוש אבני חן זוהרות, "ברגע שהן יזהו שהן מעבר למרחק מסויים ממך הן יתפוצצו" עמית לקח את האבנים ואת ברכת ההצלחה שהן סימלו.
צעדיו של עמית נדמו אל מול בית האחוזה. הכניסה אליו, בראש המדרגות המובילות לדלת עץ מפוארת, עמדו אליין רוטשילד והמשרתת שלה.
"ברזרקר!" עמית קרא, ידו מתהדקת על הראשונה משלושת האבנים שולארי נתנה לו. ידו האחת עדיין אוחזת בדף מיומנו של משה.
המשרת החל להתקדם, נשקו בידו.
"חרב, השמידי אותם" אליין רוטשילד אמרה בעודה מרימה יד אחת, עמית צפה בחותם פקודה ראשון מבין השלושה מתפוגג לעשן אדום.
רגע, היא אמרה חרב? הוא חשב לעצמו, לא שליטה?
ואז דמות המשרתת עטויית הברדס צעדה קדימה. והניפה את ידיה.
הברדס הופשל לאחור, חושף שיער זהוב מעל עור בהיר, נערה עטויית שמלת שריון כחולה וכסופה. בשתי ידייה היא הניפה את החרב.
החרב האחת, החרב של הנצחון.
פיה נפער.
"אאאאאקקקססססס" היא החלה לצעוק, וברזרקר זינק קדימה ללא הוראה מעמית המופתע והמבולבל.
בפעם הראשונה ברזרקר דיבר, שערו הארוך מתנוסס מאחוריו.
"תמות נפשי..." הוא החל ואור אדום מילא אותו.
אך זה לא הספיק.
"קקקקקאאאאאללללליייייבבבבבררררר" המשרתת הנחיתה את החרב שלה.
ועם ההנפה של חרב הנצחון מלחמת הגביע הקדוש של זכרון יעקוב הגיעה לסופה.
"זה בלתי אפשרי, לא עם האמצעים הקיימים לרשותך" ענתה ולארי לשאלתו של עמית. משה רטן צליל לא ברור בתשובה.
"יש לך משהו לומר ?" ולארי פנתה למאגוס לידה.
"הוא לא יכול לעשות את זה אני מסכים, זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. לא רק עדיין היה לי רשת והיו לי חותמי הפקודה ...." הוא לא סיים את המשפט.
"אל תקשיב לו" ולארי פנתה חזרה לעמית "שליטה יכולה לפקוד על משרתים, והיא יכולה לעשות זאת יותר פעמים משאתה יכול להשתמש בחותמי הפקודה שלך, היא תפנה את ברזרקר כנגדך וזה יהיה הסוף של המלחמה הזאת. הסיכוי היחיד הוא מתקפה עם מספר משרתים בו זמנית, לקוות שהיא לא תספיק לצוות על כולם בזמן ושאחד מהם יפגע בה במתקפה חזקה מספיק להרוג אותה. מתנקשת הייתה מושלמת לכך, עם הפאנטסם האצילי שלה שמבטיח מכה קטלנית למי שנתון תחת גורם מגביל. אבל זה כבר לא אפשרי, כיוון שהיא סירבה להיקשר אלי כמשרתת מחדש היא תחזור אל כס הגיבורים, המשרתים היחידים שנותרו במלחמה הזאת הם ברזרקר ושליטה. אני לא אוהבת לומר את זה, אבל אין סיכוי"
משה רטן שוב
"אם יש לך משהו לומר פשוט תומר אותו" ולארי אמרה בלי להסתכל עליו.
"יש סיכוי." הוא התחיל ואז השתתק, חושב.
"שליטה לא אמורה להיות מזומנת כמשרתת רגילה תחת שליטה של אדון או אדונית. היא מנגנון של הגביע הקדוש שמיועד לוודא התנהלות תקינה של המלחמה במקרים קיצוניים." הוא עצר שוב.
"ואיך זה עוזר לנו בדיוק? רוטשילד כבר הצליחה לזמן אותה, לא משנה כמה זה בלתי אפשרי" ולארי ניצלה את ההפסקה שלו בשביל להעיר לו.
"זה אומר ששליטה לא מושפעת מחותמי פקודה"
עכשיו היה תורה של ולארי לחשוב. "את הייתה התוכנית שלך? להפנות את שליטה כנגד האדונית שלה ולקווץ שזה יעבוד, ומה עם העובדה שעד עכשיו במשך כל המלחמה היא עשתה כפי שהאדונית שלה הורתה לה?"
משה נד בראשו "עדתה כפי שהורו לה? היא לא עשתה כלום. כולכם הנחתם שאליין רוטשילד לא מבצעת שום מהלך כי יש לה תוכנית, כי היא בוטחת העוצמה של שליטה. לא. היא לא עושה כלום כיוון שהיא יודעת שהיא לא שולטת במשרתת שלה. ושליטה בסדר עם זה רק על עוד מלחמת הגביע הקדוש מתנהלת באופן תקין, זה תפקידה הרי, לוודא את המהלך התקין של המלחמה.
אבל ברגע שאליין רוטשילד תורה למשרתת שלה לשבור זאת, ברגע שהיא תורה לה להתערב במלחמה באופן ישיר ולשבור את תקינותה, זה הרגע בו שליטה תפנה כנגד המזמנת שלה, ולרוטשילד לא יהיה דבר לעשות בנידון."
"אתה באמת חושב, שאליין רוטשילד, אחת המאגי המשכילות, המשפיעות והחזקות ביותר בעולם, לא הייתה מתחשבת בכך כשהיא יצאה בעצמה מלחמת גביע קדוש וזימנה אליה משרתת מסוג שליטה?" ולארי ירתה עליו.
"אני יודע מה הפתרון שלה, הוא לא יעבוד."
ולארי פשוט הרימה גבה בתגובה.
"היא מתעלת את חותמי הפקודה שלה דרך חותמי הדורות בבסיס התשתיתי של המלחמה, הגישה שלה אליהם זה גם מה שאיפשר לה לזמן את שליטה במקום את חרב מלכתחילה. בעצם כל חותם פקודה שהיא תשתמש בו יתועל אל שליטה דרך הגביע הקדוש עצמו, מבחינת שליטה זה יהיה כאילו הגביע נתן לה את הפקודה ואז היא תבצע אותה"
"נשמע שזה יעבוד" ולארי העירה.
בכנות רוב השיחה הזאת עברה מעל הראש של עמית, אבל הוא קיווה שבסוף יסבירו לו את הפרטים החשובים.
"זה עובד, כן. כל עוד הגביע הקדוש לא התגשם במציאות שלנו"
ולארי בלעה רוק "ועכשיו שגם מכשף הובסה ומתנקשת הולכת לחזור לכס הגיבורים..."
משה הנהן.
"ברגע שיש לו צורה גשמית חותמי הדורות חסרי משמעות מבחינתו, הוא מקיים תשתית מאגית משל עצמו מבוססת על האנרגיות של הרוחות ההירואיות שזומנו למלחמה והובסו. חותמי הפקודה של אליין רוטשילד יהיו חסרי משמעות."
ולארי נאנחה והתקרבה קצת למשה, מניחה יד על כתפו "זאת תוכנית טובה, אבל אני עדיין לא בטוחה שזה יעבוד. יש משהו חשוד ברוטשילד, קשה לי להאמין שמאגי ברמה שלה לא הייתה לוקחת דבר כזה בחשבון וגם..." היא היססה לרגע.
"רין טושקה הזהירה אותי מפניה, יש שם משהו שהוא כפי הנראה לעין"
משה שמט את כתפיו, אך נראה היה שמגעה של ולארי נוסח בו בטחון.
"גם אותי הזהירו מפניה, אדם בשם אמיה שירו" עמית הוסיף.
ולארי הנהנה, ומשה נאנח.
"לא מדובר רק בלורדית של פויוקי וכלב התקיפה שלה, המודיעין שלי ממגדל השעון מדווח שגם לורד אל מאלוי השני נמצא באזור."
ולארי הרימה גבה שוב "המודיעין שלך במגדל השעון?"
משה עיוות את פניו "בסדר, אחד התלמידים שלו הוא חבר מהתקופה שלי במגדל, הוא סיפר לי שאל מאלוי קנה כרטיסים לנתב"ג"
"מאגי בעלי עוצמה וידע בתחום מלחמות הגביע הקדוש" ולארי הוסיפה ומשה הנהן.
∆
עמית צעד ובכל צעד הרגיש כאילו האדמה רוטטת
תחתיו.
חמישה משרתים הובסו, רומח, רוכב, קשת, מכשף ומתנקשת שסירבה להיקשר לואלרי והעדיפה לחזור אל כס הגיבורים.
לפי מה שלילי ומשה סיפרו לו, זו העת בה הגביע הקדוש מתחיל להתגשם.
בידו עמית החזיק בדף תלוש ממחברת, על קצה אחד שלו היו כתמי דיו אך הם לא גרעו מהמפה שעליו, שציינה בבירור את המקום בו יופיע הגביע.
לצערו של עמית מדובר היה בחצר בית האחוזה של רוטשילד, המקום אליו הוא וברזרקר צעדו כעת.
אחרי השיחה שלו עם זוג המאגוסים ולארי תפסה אותו לשיחה פרטית.
"אני יודעת שאתה לא יכול להשתמש במאגיה. לכן כי את אלה" היא הושיטה לו שלוש אבני חן זוהרות, "ברגע שהן יזהו שהן מעבר למרחק מסויים ממך הן יתפוצצו" עמית לקח את האבנים ואת ברכת ההצלחה שהן סימלו.
צעדיו של עמית נדמו אל מול בית האחוזה. הכניסה אליו, בראש המדרגות המובילות לדלת עץ מפוארת, עמדו אליין רוטשילד והמשרתת שלה.
"ברזרקר!" עמית קרא, ידו מתהדקת על הראשונה משלושת האבנים שולארי נתנה לו. ידו האחת עדיין אוחזת בדף מיומנו של משה.
המשרת החל להתקדם, נשקו בידו.
"חרב, השמידי אותם" אליין רוטשילד אמרה בעודה מרימה יד אחת, עמית צפה בחותם פקודה ראשון מבין השלושה מתפוגג לעשן אדום.
רגע, היא אמרה חרב? הוא חשב לעצמו, לא שליטה?
ואז דמות המשרתת עטויית הברדס צעדה קדימה. והניפה את ידיה.
הברדס הופשל לאחור, חושף שיער זהוב מעל עור בהיר, נערה עטויית שמלת שריון כחולה וכסופה. בשתי ידייה היא הניפה את החרב.
החרב האחת, החרב של הנצחון.
פיה נפער.
"אאאאאקקקססססס" היא החלה לצעוק, וברזרקר זינק קדימה ללא הוראה מעמית המופתע והמבולבל.
בפעם הראשונה ברזרקר דיבר, שערו הארוך מתנוסס מאחוריו.
"תמות נפשי..." הוא החל ואור אדום מילא אותו.
אך זה לא הספיק.
"קקקקקאאאאאללללליייייבבבבבררררר" המשרתת הנחיתה את החרב שלה.
ועם ההנפה של חרב הנצחון מלחמת הגביע הקדוש של זכרון יעקוב הגיעה לסופה.