פרק 14
אליין רוטשילד שלחה משרת מהסוג הרגיל שליווה את המבקרים שלה מהדלת אל חדר העבודה שלה.
המשרתת שלה נשארה לצידה, שער בלונדיני ורסיסים של כחול וכסף מציצים מתחת לברדס אותו לבשה.
קול צעדי האורחים שלה הגיע עד אליה בעודם מתקרבים. היא בנתיים הייתה עסוקה בכתב העת שאחד מהשוליות שלה כתב, מבקרת את המחקר שלו בתחום הרונות הנרווגיות בשימוש מודרני על חותמי נייר. הוא היה לדעתה קצת חסר מעוף, אך כתוב בצורה טובה.
את הערותיה היא סימנה בעט כדורי סגול.
דלת חדר העבודה נפתחה ודרכה נכנסו שתי אנשים, אליין סיימה לכתוב את ההערה הנוכחית על איכות הייצור של הנייר עצמו כגורם משפיע ואז הניחה את העט בצד לפני שהרימה את ראשה אליהם.
"לורד אל מאלוי, כבוד הוא לי שהחלטת לבקר אותי פה. אפשר להציע לך תה?" היא שאלה את הגבר בעל השער הארוך, את בת הלוויה שלו היא לא זיהתה, כנראה כי היא הייתה גם היא מכוסה בברדס אפור שהסתיר את תוויה.
"אשמח לתה" הוא הנהן ואליין חייכה אליו, מסמנת לו בידה לשבת בכיסא מולה.
הוא התיישב אך בת הלוויה שלו נותרה עומדת, מחכה את המשרתת של אליין עצמה.
"תה אם כך" היא הורתה למשרת הרגיל שהנהן ומהיר לעזוב את החדר.
"מה אתה רוצה ווייבר?" היא ניגשה ישר לעניין "אתה יודע טוב כמוני שאי אפשר כבר לעצור את מלחמת הגביע הקדוש הזאת"
הוא הצליב את רגליו ונשען לאחור על הכיסא, מפגין רוגע.
"אני רוצה שתפרשי מהמלחמה, תורי למשרתת שלך להרוג את עצמה ולא תזכי בגביע הקדוש"
היא חייכה אליו "זה לא הולך לקרות. גם את זה אתה יודע"
"נכון" הוא משך בכתפיו "אבל שאלת אותי מה אני רוצה"
"מה אתה מקווה להשיג אם כך?" היא שאלה עם חיוך קל על שפתיה.
"אני מקווה לגלות למה את רוצה את הגביע הקדוש כדי שאוכל לעבוד איתך להשיג זאת ובכך לייתר את השתתפותך במלחמה. אז עכשיו תורי לשאול, מה את רוצה? ומה את מקווה להשיג?"
"זאת לא תוכנית גרועה כמו שחששתי" היא ענתה לו.
"אני רוצה להשיג קסם משלי, להקים ארגון מקביל ומתחרה למגדל השעון ולהיות המרשלית שלו"
התשובה שלה בבירור הפתיעה ובלבלה את הלורד ממגדל השעון.
"למה?"
"לא אפרוט בפניך את כל סיפור חיי וההחלטות שהובילו לרגע זה, אך דע שלא מדובר ברעב טהור לכוח, יש לי אינטרס לשבור את המונופול שיש למגדל על מאגי ואני גם נמצאת בעמדה הייחודית שבה יש לי יכולת לעשות עם הרצון הזה משהו." המשרת חזר עם התה כשהיא סיימה לדבר, מניח כוסות קומקום על השולחן בניהם. היא שילחה אותו ומזגה בעצמה תה לארבעת הכוסות.
"בשביל לעשות זאת אני צריכה קוסם, זו הדרך שלי להשיג אחד" היא הרימה את כוס התה שלה.
"יש קוסמים אחרים" הוא אמר, לוקח גם הוא כוס תה.
"הם לא הראו שום עניין בנושא " היא ענתה.
וויבר הנהן ולגם מהתה שלו, היא לגמה גם.
"אפשר לשאול למה בחרת להשתתף בעצמך במלחמת הגביע הקדוש בפויוקי?" היא הניחה את כוס התה ושאלה אותו.
הוא חייך אליה ולקח עוד לגימת תה לפני שענה לה "רציתי להפוך למאגוס דגול, ולהוכיח לאחרים שהם טעו לגבי ולגבי הדומים לי. בסוף מצאתי שם משהו חשוב יותר" הוא העיף מבט חטוף אל עבר המשרתת שעמדה שם.
אליין הנהנה.
עיניה של המשרתת שלה לא משו מבת הלוויה של לורד אל מאלוי מאז שהן נכנסו לחדר.
∆
מאוחר יותר לורד ווייבר אל מאלוי השני צעד לצד בת הלוויה שלו חזרה אל חדר המלון שהוא שכר. קול זכר בקע מתוך הברדס שלה, בבירור לא היא שדיברה.
"החבר שלך עם השיער האדום צדק" היה צליל מתכתי חלול לקול.
ווייבר הנהן.
המשרתת שלה נשארה לצידה, שער בלונדיני ורסיסים של כחול וכסף מציצים מתחת לברדס אותו לבשה.
קול צעדי האורחים שלה הגיע עד אליה בעודם מתקרבים. היא בנתיים הייתה עסוקה בכתב העת שאחד מהשוליות שלה כתב, מבקרת את המחקר שלו בתחום הרונות הנרווגיות בשימוש מודרני על חותמי נייר. הוא היה לדעתה קצת חסר מעוף, אך כתוב בצורה טובה.
את הערותיה היא סימנה בעט כדורי סגול.
דלת חדר העבודה נפתחה ודרכה נכנסו שתי אנשים, אליין סיימה לכתוב את ההערה הנוכחית על איכות הייצור של הנייר עצמו כגורם משפיע ואז הניחה את העט בצד לפני שהרימה את ראשה אליהם.
"לורד אל מאלוי, כבוד הוא לי שהחלטת לבקר אותי פה. אפשר להציע לך תה?" היא שאלה את הגבר בעל השער הארוך, את בת הלוויה שלו היא לא זיהתה, כנראה כי היא הייתה גם היא מכוסה בברדס אפור שהסתיר את תוויה.
"אשמח לתה" הוא הנהן ואליין חייכה אליו, מסמנת לו בידה לשבת בכיסא מולה.
הוא התיישב אך בת הלוויה שלו נותרה עומדת, מחכה את המשרתת של אליין עצמה.
"תה אם כך" היא הורתה למשרת הרגיל שהנהן ומהיר לעזוב את החדר.
"מה אתה רוצה ווייבר?" היא ניגשה ישר לעניין "אתה יודע טוב כמוני שאי אפשר כבר לעצור את מלחמת הגביע הקדוש הזאת"
הוא הצליב את רגליו ונשען לאחור על הכיסא, מפגין רוגע.
"אני רוצה שתפרשי מהמלחמה, תורי למשרתת שלך להרוג את עצמה ולא תזכי בגביע הקדוש"
היא חייכה אליו "זה לא הולך לקרות. גם את זה אתה יודע"
"נכון" הוא משך בכתפיו "אבל שאלת אותי מה אני רוצה"
"מה אתה מקווה להשיג אם כך?" היא שאלה עם חיוך קל על שפתיה.
"אני מקווה לגלות למה את רוצה את הגביע הקדוש כדי שאוכל לעבוד איתך להשיג זאת ובכך לייתר את השתתפותך במלחמה. אז עכשיו תורי לשאול, מה את רוצה? ומה את מקווה להשיג?"
"זאת לא תוכנית גרועה כמו שחששתי" היא ענתה לו.
"אני רוצה להשיג קסם משלי, להקים ארגון מקביל ומתחרה למגדל השעון ולהיות המרשלית שלו"
התשובה שלה בבירור הפתיעה ובלבלה את הלורד ממגדל השעון.
"למה?"
"לא אפרוט בפניך את כל סיפור חיי וההחלטות שהובילו לרגע זה, אך דע שלא מדובר ברעב טהור לכוח, יש לי אינטרס לשבור את המונופול שיש למגדל על מאגי ואני גם נמצאת בעמדה הייחודית שבה יש לי יכולת לעשות עם הרצון הזה משהו." המשרת חזר עם התה כשהיא סיימה לדבר, מניח כוסות קומקום על השולחן בניהם. היא שילחה אותו ומזגה בעצמה תה לארבעת הכוסות.
"בשביל לעשות זאת אני צריכה קוסם, זו הדרך שלי להשיג אחד" היא הרימה את כוס התה שלה.
"יש קוסמים אחרים" הוא אמר, לוקח גם הוא כוס תה.
"הם לא הראו שום עניין בנושא " היא ענתה.
וויבר הנהן ולגם מהתה שלו, היא לגמה גם.
"אפשר לשאול למה בחרת להשתתף בעצמך במלחמת הגביע הקדוש בפויוקי?" היא הניחה את כוס התה ושאלה אותו.
הוא חייך אליה ולקח עוד לגימת תה לפני שענה לה "רציתי להפוך למאגוס דגול, ולהוכיח לאחרים שהם טעו לגבי ולגבי הדומים לי. בסוף מצאתי שם משהו חשוב יותר" הוא העיף מבט חטוף אל עבר המשרתת שעמדה שם.
אליין הנהנה.
עיניה של המשרתת שלה לא משו מבת הלוויה של לורד אל מאלוי מאז שהן נכנסו לחדר.
∆
מאוחר יותר לורד ווייבר אל מאלוי השני צעד לצד בת הלוויה שלו חזרה אל חדר המלון שהוא שכר. קול זכר בקע מתוך הברדס שלה, בבירור לא היא שדיברה.
"החבר שלך עם השיער האדום צדק" היה צליל מתכתי חלול לקול.
ווייבר הנהן.