פרק 2
בסוויטה במלון יוקרה עם נוף גלילי עמד אדם מול החלון שנמתח מהרצפה לתקרה וצפה באותו נוף. החדר לא הרגיש כמו מקום עבודתו של מאגי, הוא לא הריח מדיו ולא היו מפוזרים בו כלי עבודה או תכשיטים.
החדר הריח מכביסה טריה, עור יקר, ומיזוג אוויר מוצלח ששמר על שוכני החדר מפני מזג האוויר הים תיכוני.
עומאר חסן הסט את מבטו מאותו חלון חזרה אל האדם שישב בכורסאת העור.
על ידו הימנית שלושה סימנים אדומים בערו, צורתם כשל כנפי עוף דורס.
"אליין רוטשילד זימנה את המשרתת שלה, ורומח, רוצח וברזרקר זומנו גם כן. אנחנו מעדיפים שתבצע את הטקס בהקדם ולא תסתכן בלהישאר עם משרת לא מתאים" האדם בכורסא אמר.
הוא עטה חליפה מחוייטת ומגוהצת שלא התאימה כלל לעונה או להוואי המקומי ועומאר היה בטוח שהוא התלבש ככה כל הדרך מלונדון.
האיש היה נציג ממגדל השעון, המחלקה לעניינים ניהוליים, שנשלח לכאן כדי להשגיח על ההשקעה האחרונה של המגדל, עומאר עצמו.
עומאר אפילו לא טרח לזכור את שמו.
"אני יודע מה אני עושה ואני אקבל בדיוק את המשרת הנכון למשימה. אל לך לדאוג" הוא רצה להשליך את הנציג המפונפן דרך החלון הגדול.
הנציג נשען קדימה בכורסא "אבל אנחנו דואגים עומאר, השקענו בך הרבה מאוד, גם כסף ומשאבים כן, אבל גם מטבעות שיותר קשה להחזיר, השגנו לך את הזרז שרצית, אנחנו מספקים לך תמיכה מלאה במישור המאגי של המלחמה, כולל להפעיל את ההשפעה שלנו על הלורדים הסמוכים לטריטוריה שלך"
"חלבי יעשה מה שאני אגיד לו לעשות!" עומאר התפרץ, מתייחס בדבריו ללורד המאגי של הכרמל, ששכן בדליית אל כרמל ולא עניין אותו מאומה מעבר לשטח העיר שלו. הוא אפילו נתן לרוסים להשתלט על חיפה! ועכשיו עומאר היה צריך להתמודד עם מאגי סובייטים בגבול הטריטוריה שלו.
"ועדיין, הרוטשילדים זממו פה קנוניה יוצאת דופן, לזמן את הקדושה של אורלינס, ז'אן ד'ארק, משרתת מסוג שליטה. אנחנו דואגים עומאר, ואנחנו רוצים לראות תוצאות להשקעה שלנו."
"אל תטיף לי," עומאר ענה לו "אני לא שכיר חרב שקניתם ואתם משלחים לקרב. אני היורש ללורד המאגי של הגליל! המשפחה שלי שולטת באזור הזה כבר מאות שנים! אנחנו עסקנו במאגיה מתקדמת בזמן שהלורדים של לונדון עדיין ניסו להפוך עופרת לזהב! וכוחותיהם של הצרפתים כבר התנפצו על חומות עכו בעבר!"
"כן" הנציג אמר בטון יבש. "סיפקנו לך זרז, תשתמש בו"
הנציג קם המכורסא, יישר את חפתיו ופנה לצאת, אך בעודו עומד על סף הדלת הסתובב חזרה אל עומאר פעם נוספת "מגדל השעון יצפה בך הלילה עומאר, זכור זאת" ואז הוא יצא, משאיר את עומאר בחדר הריק עם תיבת העץ המהודרת שנחה על השולחן.
עומאר ניגש אליה ופתח אותה, בפנים נחה חתיכת חרס ועליה היו מוטבעות אותיות עתיקות.
הוא לקח אותה וצעד אל עבר החדר הצדדי בו עמל במשך שלושת הימים האחרונים על מעגל הזימון.
תן לזהב וברזל להיות הגבול
ענה לקריאת האדון של מקום זה
אני מצווה עליך, ועל דוכס ההסכמים, ועל ארבעת הרוחות, הסגרו
בידי נתון שטח זה וברצוני אני שולט בשלושת הדרכים הנפגשות בו
התמלא והתרוקן והתרוקן והתרוקן והתרוקן והתרוקן
חמש פעמים חוג סביב
היכנס לפקודתי, התנפץ החותם, הבא את הרודן אשר ממלכות נפלו בפניו
גל הדף התפשט ממרכז המעגל, שם הופיע אדם עטוי שריון עשוי ברונזה. הוא עמד, מבטו נוטף בוז וגאווה.
∆
במרתף בית בעיר העתיקה בירושלים משה יעקוביאן עמל על מעגל עשוי דיו ודם ואבצעות ידיו הוכתמו בנוזלים.
החדר סביבו היה מכוסה במגילות וספרים, בכל מקום מילים בעברית, ארמית ופרסית מילאו את החלל.
ריח הדם המתכתי השתלב בריח הדיו ומילא את המרתף הצפוף.
לבסוף משה קם מהעבודה על המעגל והניח את ידו על יומן כרוך עור בודד, אחד הפריטים היחידים שמשפחתו הביאה איתה מאצפאהן.
הוא נשם עמוק וחישל את עצמו.
משרת הוא כלי, כלי בידי כדי שמשפחתי תראה את זריחתה פעם נוספת. הוא חשב לעצמו.
במרכז השולחן נח הזרז שלו, לא האחד הוא רצה. הוא ניסה להשיג חתיכה מהסאגה המקורית של גלגמש, מלך הגיבורים, משרת שבוודאות היה מסב לו נצחון חסר פשרות במלחמה הנוכחית. אבל מגדל השעון והארגון חסמו את הנסיונות שלו.
במקום זאת נח במרכז השולחן מטבע כסף מעוקם, שהוטבע אלפי שנים קודם לכן.
הוא הרים את ידו, עליה שלושת הסימנים האדומים זהרו בצורה שהזכירה נבל נגינה.
מהמעמקים, דם, כסף וברזל יהיו הכלי
הדוכס של ההסכמים יאפשר זאת וארבע השערים ישארו אטומים
דמם זורם בעורקי ובו אני נשבע
הנח לכתר להתחדש, לכתבים להיקרא שוב
שלושת הדרכים מובילות כאחת
אל עתיד מזהיר קורא לנו
שרת אותי במטרה זו
והמחסום ישבר
הפראנה של משה געשה אל השטח והאור האדום הפך כחול וזוהב והתגבש לצורת אדם.
כאשר האור דעך נשאר במקומו על רצפת המרתף גבר צעיר שנראה לחלוטין לא במקום במרתף המאובק מלא כתבי המאגיה.
שערו האדמוני נפל בתלתלים מסביב לראשו, עיניו נצצו וריצד בהם אור של שובבות, הוא לבש טוניקה לבנה ועל כתפו הייתה קשת עץ פשוטה, לחגורתו ענד שקיק עור עם דבר מה בתוכו ולירה שהייתה כמו נבל קטן תלויה שם.
המשרת מצמץ והביט במשה, "אה מקום חביב בהחלט להתחיל בו שיר" המשרת חייך. משה הזעיף את פניו.
החדר הריח מכביסה טריה, עור יקר, ומיזוג אוויר מוצלח ששמר על שוכני החדר מפני מזג האוויר הים תיכוני.
עומאר חסן הסט את מבטו מאותו חלון חזרה אל האדם שישב בכורסאת העור.
על ידו הימנית שלושה סימנים אדומים בערו, צורתם כשל כנפי עוף דורס.
"אליין רוטשילד זימנה את המשרתת שלה, ורומח, רוצח וברזרקר זומנו גם כן. אנחנו מעדיפים שתבצע את הטקס בהקדם ולא תסתכן בלהישאר עם משרת לא מתאים" האדם בכורסא אמר.
הוא עטה חליפה מחוייטת ומגוהצת שלא התאימה כלל לעונה או להוואי המקומי ועומאר היה בטוח שהוא התלבש ככה כל הדרך מלונדון.
האיש היה נציג ממגדל השעון, המחלקה לעניינים ניהוליים, שנשלח לכאן כדי להשגיח על ההשקעה האחרונה של המגדל, עומאר עצמו.
עומאר אפילו לא טרח לזכור את שמו.
"אני יודע מה אני עושה ואני אקבל בדיוק את המשרת הנכון למשימה. אל לך לדאוג" הוא רצה להשליך את הנציג המפונפן דרך החלון הגדול.
הנציג נשען קדימה בכורסא "אבל אנחנו דואגים עומאר, השקענו בך הרבה מאוד, גם כסף ומשאבים כן, אבל גם מטבעות שיותר קשה להחזיר, השגנו לך את הזרז שרצית, אנחנו מספקים לך תמיכה מלאה במישור המאגי של המלחמה, כולל להפעיל את ההשפעה שלנו על הלורדים הסמוכים לטריטוריה שלך"
"חלבי יעשה מה שאני אגיד לו לעשות!" עומאר התפרץ, מתייחס בדבריו ללורד המאגי של הכרמל, ששכן בדליית אל כרמל ולא עניין אותו מאומה מעבר לשטח העיר שלו. הוא אפילו נתן לרוסים להשתלט על חיפה! ועכשיו עומאר היה צריך להתמודד עם מאגי סובייטים בגבול הטריטוריה שלו.
"ועדיין, הרוטשילדים זממו פה קנוניה יוצאת דופן, לזמן את הקדושה של אורלינס, ז'אן ד'ארק, משרתת מסוג שליטה. אנחנו דואגים עומאר, ואנחנו רוצים לראות תוצאות להשקעה שלנו."
"אל תטיף לי," עומאר ענה לו "אני לא שכיר חרב שקניתם ואתם משלחים לקרב. אני היורש ללורד המאגי של הגליל! המשפחה שלי שולטת באזור הזה כבר מאות שנים! אנחנו עסקנו במאגיה מתקדמת בזמן שהלורדים של לונדון עדיין ניסו להפוך עופרת לזהב! וכוחותיהם של הצרפתים כבר התנפצו על חומות עכו בעבר!"
"כן" הנציג אמר בטון יבש. "סיפקנו לך זרז, תשתמש בו"
הנציג קם המכורסא, יישר את חפתיו ופנה לצאת, אך בעודו עומד על סף הדלת הסתובב חזרה אל עומאר פעם נוספת "מגדל השעון יצפה בך הלילה עומאר, זכור זאת" ואז הוא יצא, משאיר את עומאר בחדר הריק עם תיבת העץ המהודרת שנחה על השולחן.
עומאר ניגש אליה ופתח אותה, בפנים נחה חתיכת חרס ועליה היו מוטבעות אותיות עתיקות.
הוא לקח אותה וצעד אל עבר החדר הצדדי בו עמל במשך שלושת הימים האחרונים על מעגל הזימון.
תן לזהב וברזל להיות הגבול
ענה לקריאת האדון של מקום זה
אני מצווה עליך, ועל דוכס ההסכמים, ועל ארבעת הרוחות, הסגרו
בידי נתון שטח זה וברצוני אני שולט בשלושת הדרכים הנפגשות בו
התמלא והתרוקן והתרוקן והתרוקן והתרוקן והתרוקן
חמש פעמים חוג סביב
היכנס לפקודתי, התנפץ החותם, הבא את הרודן אשר ממלכות נפלו בפניו
גל הדף התפשט ממרכז המעגל, שם הופיע אדם עטוי שריון עשוי ברונזה. הוא עמד, מבטו נוטף בוז וגאווה.
∆
במרתף בית בעיר העתיקה בירושלים משה יעקוביאן עמל על מעגל עשוי דיו ודם ואבצעות ידיו הוכתמו בנוזלים.
החדר סביבו היה מכוסה במגילות וספרים, בכל מקום מילים בעברית, ארמית ופרסית מילאו את החלל.
ריח הדם המתכתי השתלב בריח הדיו ומילא את המרתף הצפוף.
לבסוף משה קם מהעבודה על המעגל והניח את ידו על יומן כרוך עור בודד, אחד הפריטים היחידים שמשפחתו הביאה איתה מאצפאהן.
הוא נשם עמוק וחישל את עצמו.
משרת הוא כלי, כלי בידי כדי שמשפחתי תראה את זריחתה פעם נוספת. הוא חשב לעצמו.
במרכז השולחן נח הזרז שלו, לא האחד הוא רצה. הוא ניסה להשיג חתיכה מהסאגה המקורית של גלגמש, מלך הגיבורים, משרת שבוודאות היה מסב לו נצחון חסר פשרות במלחמה הנוכחית. אבל מגדל השעון והארגון חסמו את הנסיונות שלו.
במקום זאת נח במרכז השולחן מטבע כסף מעוקם, שהוטבע אלפי שנים קודם לכן.
הוא הרים את ידו, עליה שלושת הסימנים האדומים זהרו בצורה שהזכירה נבל נגינה.
מהמעמקים, דם, כסף וברזל יהיו הכלי
הדוכס של ההסכמים יאפשר זאת וארבע השערים ישארו אטומים
דמם זורם בעורקי ובו אני נשבע
הנח לכתר להתחדש, לכתבים להיקרא שוב
שלושת הדרכים מובילות כאחת
אל עתיד מזהיר קורא לנו
שרת אותי במטרה זו
והמחסום ישבר
הפראנה של משה געשה אל השטח והאור האדום הפך כחול וזוהב והתגבש לצורת אדם.
כאשר האור דעך נשאר במקומו על רצפת המרתף גבר צעיר שנראה לחלוטין לא במקום במרתף המאובק מלא כתבי המאגיה.
שערו האדמוני נפל בתלתלים מסביב לראשו, עיניו נצצו וריצד בהם אור של שובבות, הוא לבש טוניקה לבנה ועל כתפו הייתה קשת עץ פשוטה, לחגורתו ענד שקיק עור עם דבר מה בתוכו ולירה שהייתה כמו נבל קטן תלויה שם.
המשרת מצמץ והביט במשה, "אה מקום חביב בהחלט להתחיל בו שיר" המשרת חייך. משה הזעיף את פניו.