פרק 11
ז'אן-פייר הביט במאגי מולו.
הוא היה המהות של מה שהוא שנא במאגי.
ועדיין הוא גילם הזדמנות.
"אני מניח שאתה לא מרוצה מהתוצאה" הוא אמר.
עומאר חסן השיב בצליל שאולי היה יכול להתפרש כנהמה.
"יש לי הצעה בשבילך" המאגי הצעיר נשא את עיניו אל הכומר למשמע המילים.
הכומר הושיט לו קופסאת עץ, צורתה הייתה מלבנית והיא התאימה בכף ידו.
"אבל אני מאמין שתצטרך עזרה מחבריך"
∆
משה היה מרוצה, הוא ישב בדירה הקטנה ששכר בזכרון יעקוב במיטב כספו בשביל המלחמה.
הוא השמיד שני משרתים ושלח את האדונים שלהם לחפש מחסה בכנסיה. אף אחד כבר לא יפקפק ביכולות שלו. בעוצמה המאגית של משפחת יעקוביאן, המשפחות שהסירו אותו מרשימות המעקב שלהם יתחרטו על כך מרגע זה.
קשת פרט על הלירה שלו מאחוריו, מזמזם איזו מנגינה.
"אתה יודע" קשת התחיל ומשה נאנח, רוב מה שקשת דיבר עליו היה נשים ומוזיקה.
"האם אדון במלחמת הגביע הקדוש ללא חותמי פקודה הוא עדיין אדון?" המשרת המשיך ומילותיו גרמו למשה לקפוא.
לאט לאט הוא הביט בגב ידו, שם נותרו רק שאריות מחותמי הפקודה בהם השתמש. אחד בזבז בעימות הראשון נגד ואלרי, את השתיים האחרים ניצל בשביל למלא את קשת בכוח לקו' דה גרייס כנגד רומח ורוכב.
הוא קמץ את אגרופיו. "יש לי תוכנית להשיג עוד"
∆
ולארי הסכימה להיפגש איתו רק בתחומי הכנסייה.
הם שניהם ישבו אחד ליד השני על ספסל בהיכל המרכזי שלה. מה שלא נתן למשה הזדמנות לשלוף את תרמוס הקפה שהוא הביא איתו ותכנן למזוג לשניהם.
היא ישבה לצידו בדממה, מביטה בדמותו הצלובה של ישו בקדמת הכנסיה.
משה מולל את הציציות שלו בין אצבעותיו.
"אני מסרבת" היא אמרה לו, אפילו לא מעיפה לעברו מבט.
משה נותר בדממה לרגע, הוא ידע שהיא תסרב להצעה שלו, אך הוא גם הכיר אותה מספיק טוב מספיק זמן.
"ולארי," הוא אמר לה בשקט, מטה את ראשו כדי להביט בפרופיל פניה. "אני אנצח את המלחמה הזאת, כבר הפלתי את שני המאגי החזקים ביותר בה מלבד רוטשילד ויש לי דרך להתמודד איתה. אני אעשה זאת עם או בלי חותמי הפקודה הנוספים ממך. אבל הם יהפכו את הדרך לסלולה יותר"
היא עדיין לא הביטה בו. הוא נזכר בדמעות שזלגו מעינייה כאשר רומח התפוגגה.
"נשארת אדיוט, כמו תמיד" היא הגיבה לו "גם אם הייתי חושבת שאתה מסוגל להביס את רוטשילד ושליטה, עדיין עליך להביס את אייזנברן ששולטת שליטה מוחלטת באדון של ברזרקר וגם את מכשף והאדון שלה."
משה נד בראשו "לילע אייזנברן לא מתכננת לנצח במלחמה הזאת, המטרה היחידה שלה היא שאליין רוטשילד לא תנצח בה. ויש לי דרך להתמודד עם אדונו של ברזרקר, זה אפילו דיי קל" הוא חשב על המוקש הקסום שהוא טמן על עמית שלום כאשר הוא החיל עליו את שדה ההגנה שלו כנגד הקסם של עומאר חסן.
"מכשף גם כן, היא לא תהווה בעיה. המלחמה הזאת טובה כנגמרה, אני הולך לנצח, אני הולך להגיע אל השורש בעזרת הגביע הקדוש, אני הולך להשיג את הקסם השלישי. אני אהיה קוסם. המציאות הזאת כבר מובטחת"
ולארי הסיטה קלות את מבטה אליו.
"הדבר היחיד שמובטח במציאות הזאת הוא שאתה נשארת אדיוט כמו שתמיד היית. לא תקבל ממני את חותמי הפקודה שלי" היא קמה מהספסל.
משה הביט בה מתרחקת. הלב שלו דואב. זה היה מה שהוא סירב לחשוף בפני קשת. הוא אהב את ואלריאגליטה אדלפלט, אבל הוא שם את אהבתו אליה במקום השני. שיקום משפחת יעקוביאן תמיד יבוא ראשון.
הוא קם ללכת גם הוא, פונה לכיוון ההפוך מהמאגי הפינית. אך בספסלים האחוריים דמות נוספת עצרה אותו והזמינה אותו לשבת.
"אני מוכן להעניק לך חותם פקודה." אמר לו עומאר חסן "אך אצטרך את עזרתך בדבר מסויים" הוא הרים את קופסת העץ שקיבל מהכומר.
"איפה נמצאת לילי אייזנברן?"
הוא היה המהות של מה שהוא שנא במאגי.
ועדיין הוא גילם הזדמנות.
"אני מניח שאתה לא מרוצה מהתוצאה" הוא אמר.
עומאר חסן השיב בצליל שאולי היה יכול להתפרש כנהמה.
"יש לי הצעה בשבילך" המאגי הצעיר נשא את עיניו אל הכומר למשמע המילים.
הכומר הושיט לו קופסאת עץ, צורתה הייתה מלבנית והיא התאימה בכף ידו.
"אבל אני מאמין שתצטרך עזרה מחבריך"
∆
משה היה מרוצה, הוא ישב בדירה הקטנה ששכר בזכרון יעקוב במיטב כספו בשביל המלחמה.
הוא השמיד שני משרתים ושלח את האדונים שלהם לחפש מחסה בכנסיה. אף אחד כבר לא יפקפק ביכולות שלו. בעוצמה המאגית של משפחת יעקוביאן, המשפחות שהסירו אותו מרשימות המעקב שלהם יתחרטו על כך מרגע זה.
קשת פרט על הלירה שלו מאחוריו, מזמזם איזו מנגינה.
"אתה יודע" קשת התחיל ומשה נאנח, רוב מה שקשת דיבר עליו היה נשים ומוזיקה.
"האם אדון במלחמת הגביע הקדוש ללא חותמי פקודה הוא עדיין אדון?" המשרת המשיך ומילותיו גרמו למשה לקפוא.
לאט לאט הוא הביט בגב ידו, שם נותרו רק שאריות מחותמי הפקודה בהם השתמש. אחד בזבז בעימות הראשון נגד ואלרי, את השתיים האחרים ניצל בשביל למלא את קשת בכוח לקו' דה גרייס כנגד רומח ורוכב.
הוא קמץ את אגרופיו. "יש לי תוכנית להשיג עוד"
∆
ולארי הסכימה להיפגש איתו רק בתחומי הכנסייה.
הם שניהם ישבו אחד ליד השני על ספסל בהיכל המרכזי שלה. מה שלא נתן למשה הזדמנות לשלוף את תרמוס הקפה שהוא הביא איתו ותכנן למזוג לשניהם.
היא ישבה לצידו בדממה, מביטה בדמותו הצלובה של ישו בקדמת הכנסיה.
משה מולל את הציציות שלו בין אצבעותיו.
"אני מסרבת" היא אמרה לו, אפילו לא מעיפה לעברו מבט.
משה נותר בדממה לרגע, הוא ידע שהיא תסרב להצעה שלו, אך הוא גם הכיר אותה מספיק טוב מספיק זמן.
"ולארי," הוא אמר לה בשקט, מטה את ראשו כדי להביט בפרופיל פניה. "אני אנצח את המלחמה הזאת, כבר הפלתי את שני המאגי החזקים ביותר בה מלבד רוטשילד ויש לי דרך להתמודד איתה. אני אעשה זאת עם או בלי חותמי הפקודה הנוספים ממך. אבל הם יהפכו את הדרך לסלולה יותר"
היא עדיין לא הביטה בו. הוא נזכר בדמעות שזלגו מעינייה כאשר רומח התפוגגה.
"נשארת אדיוט, כמו תמיד" היא הגיבה לו "גם אם הייתי חושבת שאתה מסוגל להביס את רוטשילד ושליטה, עדיין עליך להביס את אייזנברן ששולטת שליטה מוחלטת באדון של ברזרקר וגם את מכשף והאדון שלה."
משה נד בראשו "לילע אייזנברן לא מתכננת לנצח במלחמה הזאת, המטרה היחידה שלה היא שאליין רוטשילד לא תנצח בה. ויש לי דרך להתמודד עם אדונו של ברזרקר, זה אפילו דיי קל" הוא חשב על המוקש הקסום שהוא טמן על עמית שלום כאשר הוא החיל עליו את שדה ההגנה שלו כנגד הקסם של עומאר חסן.
"מכשף גם כן, היא לא תהווה בעיה. המלחמה הזאת טובה כנגמרה, אני הולך לנצח, אני הולך להגיע אל השורש בעזרת הגביע הקדוש, אני הולך להשיג את הקסם השלישי. אני אהיה קוסם. המציאות הזאת כבר מובטחת"
ולארי הסיטה קלות את מבטה אליו.
"הדבר היחיד שמובטח במציאות הזאת הוא שאתה נשארת אדיוט כמו שתמיד היית. לא תקבל ממני את חותמי הפקודה שלי" היא קמה מהספסל.
משה הביט בה מתרחקת. הלב שלו דואב. זה היה מה שהוא סירב לחשוף בפני קשת. הוא אהב את ואלריאגליטה אדלפלט, אבל הוא שם את אהבתו אליה במקום השני. שיקום משפחת יעקוביאן תמיד יבוא ראשון.
הוא קם ללכת גם הוא, פונה לכיוון ההפוך מהמאגי הפינית. אך בספסלים האחוריים דמות נוספת עצרה אותו והזמינה אותו לשבת.
"אני מוכן להעניק לך חותם פקודה." אמר לו עומאר חסן "אך אצטרך את עזרתך בדבר מסויים" הוא הרים את קופסת העץ שקיבל מהכומר.
"איפה נמצאת לילי אייזנברן?"