פרק 6
ברדמנטה דחפה את כוס הגלידה הריקה אל אמצע השולחן, מניחה את הכפית בה השתמשה בשביל לגרוף גלידה בכמויות לפיה עד לפני רגע.
היא הביטה בגבו המתרחק של עמית שלום, האדון של ברזקר.
"הוא לא הסגנון שלך" היא העירה לאדונית שלה.
ואלרי חבטה בה קלות בכתף, אפילו שהיא ידעה שהיא לא תסב לה נזק כלל.
"דבר ראשון, לך אין זכות לדבר בנושא." ברדמנטה העמידה פני נעלבת.
"דבר שני, ביקשתי המלצה כנה ותו לאו. הוא שישק מפחד שנחסל אותו לאור יום. הוא צריך ללמוד להביא את ברזרקר איתו."
"כנראה שלהביא את ברזרקר באמצע היום לרחוב עמוס היה נגמר לא טוב" רומח ענתה לה.
"עדיין, להיפרד מהמשרת שלו, בעיקר אחרי אתמול זו החלטה מטופשת"
רומח הנהנה בראשה.
"טוב!" ואלרי מחאה כף "אם סיימת אז יש כאן גלריית תכשיטים שאני רוצה להביט בה, ואז נבדוק את הייקב שהוא המליץ עליו?"
רומח חייכה אליה חזרה, "כן כן, בואי נצא" והן הלכו צד אל צד.
∆
משה צעד בזהירות לאורך הרחוב, מחזיק בידו מחברת כרוכה, פתוחה לדף עליו זהרו קווים באדום.
הוא היה בתהליך של מיפוי קווי ליי, במלחמה בפויוקו ביפן המיקומים בהם הגביע יכל להופיע היו כבר ממופים וידועים מראש אחרי עבודה של דורות של מאגי בגיבוי המשפחות החזקות ביותר. כאן לרוטשילדים הייתה שליטה מוחלטת ובעוד שהם כנראה ידעו איך. הגביע הקדוש יופיע, משה רצה לנכס ייתרון זה גם לעצמו.
הוא המשיך בעבודתו עד שהרים את ראשו וראה מולו את פניה הלבנים של לילי אייזנברן, קרובה אליו הרבה יותר מדי.
הוא זינק לאחור, טורק את היומן. ומנסה לחשוב איזה מאגיה התקפית זמינה לו.
"קשת צופה בנו ברגע זה. אם תתקפי הוא יחורר אותך בחצים" הוא שיקר לה, הוא הורה לקשת להשגיח על הכניסה לזכרון יעקוב, בנסיון לאתר את האדון של מכשף כאשר הוא יחליט להופיע.
"זו הייתה הפתעה לגלות שאתה משתתף במלחמת הגביע הקדוש הנוכחית, משפחת אייזנברן תיעדה את משפחת יעקוביאן כרדומה לפני שנים. לא ציפינו שיהיה להם מאגי פעיל." לילי לא הגיבה לאיום שלו, אך מה שאמרה הרתיח את דמו של משה.
"ברור שחשבתם שהצלחתם למחות אותנו! אחרי שהמאגי האירופאים מתחו קווים שחצו את בסיסי הכוח שלנו וקרעו אותנו! יעקוביאן הייתה משפחה של לורדים, בספריות שלנו זרקו ספרים שהמשפחות האירופאיות היו מוותרות על בניהן הבכורים בשביל להשיג! ועכשיו אנחנו רודדנו לזה" הוא הרים את היומן שהחזיק בידו "אבל מהמלחמה הזאת משפחת יעקוביאן תקום מחדש, בסופה אני אתרומם כלורד" הוא התנשף בכבדות.
"איליה וון אייזנברג הייתה אומרת לך שגאווה היא אבן הדרך הראשונה אל התהום של האכזבה. אבל אני לא ראשת המשפחה שלי, ולכן אני רק אאחל לך בהצלחה נגד אליין רוטשילד ושליטה"
משה נרתע למשמע המילים, היא אפילו לא רוצה להילחם בו, היא כל כך בטוחה שהוא יפיל את עצמו לרגליה של רוטשילד.
"יש לי תוכנית להתמודד עם רוטשליד"
לילי אייזנברן הרימה גבה
"אני וקשת נוכל לטפל בה, את רק צריכה לדאוג שהנשק שלך יהיה חד מספיק כשיגיע הזמן" הוא אמר לה.
הוא פנה ללכת לפני שעצר רגע כשחשב על משהו "למה את בכלל פה? עקבת אחרי?"
לילי הצביעה על הבית מולו עמדו "אני גרה כאן"
∆
לילי חזרה לביתה, שם היא התיישבה על הכורסא בסלון.
מספר דקות עברו לפני שהיא שמעה את הכל המרדים מאחוריה.
"את חושבת חזק מדי" מתנקשת הניחה כוס של תה מהביל מול לילי.
"משה יעקוביאן טוען שיש לו דרך להביס את שליטה"
"הוא משקר, כמו שהוא שיקר כשאמר שקשת צופה בכם. היית צריכה להניח לי להרוג אותו"
לילי נדה בראשה.
"עדיף שכמה שיותר אדונים ומשרתים ישארו על לוח המשחק, השליטה של רוטשילד עלולה ליפול מול המספרים"
"שתינו יודעות שלא כל המשרתים ישארו להתעמת עם שליטה" מתנקשת אמרה ולגמה מכוס תה זהה לזו שהניחה לפני לילי.
"כן," לילי הסכימה עם המשרתת שלה.
"הלילה ישפך דם"
היא הביטה בגבו המתרחק של עמית שלום, האדון של ברזקר.
"הוא לא הסגנון שלך" היא העירה לאדונית שלה.
ואלרי חבטה בה קלות בכתף, אפילו שהיא ידעה שהיא לא תסב לה נזק כלל.
"דבר ראשון, לך אין זכות לדבר בנושא." ברדמנטה העמידה פני נעלבת.
"דבר שני, ביקשתי המלצה כנה ותו לאו. הוא שישק מפחד שנחסל אותו לאור יום. הוא צריך ללמוד להביא את ברזרקר איתו."
"כנראה שלהביא את ברזרקר באמצע היום לרחוב עמוס היה נגמר לא טוב" רומח ענתה לה.
"עדיין, להיפרד מהמשרת שלו, בעיקר אחרי אתמול זו החלטה מטופשת"
רומח הנהנה בראשה.
"טוב!" ואלרי מחאה כף "אם סיימת אז יש כאן גלריית תכשיטים שאני רוצה להביט בה, ואז נבדוק את הייקב שהוא המליץ עליו?"
רומח חייכה אליה חזרה, "כן כן, בואי נצא" והן הלכו צד אל צד.
∆
משה צעד בזהירות לאורך הרחוב, מחזיק בידו מחברת כרוכה, פתוחה לדף עליו זהרו קווים באדום.
הוא היה בתהליך של מיפוי קווי ליי, במלחמה בפויוקו ביפן המיקומים בהם הגביע יכל להופיע היו כבר ממופים וידועים מראש אחרי עבודה של דורות של מאגי בגיבוי המשפחות החזקות ביותר. כאן לרוטשילדים הייתה שליטה מוחלטת ובעוד שהם כנראה ידעו איך. הגביע הקדוש יופיע, משה רצה לנכס ייתרון זה גם לעצמו.
הוא המשיך בעבודתו עד שהרים את ראשו וראה מולו את פניה הלבנים של לילי אייזנברן, קרובה אליו הרבה יותר מדי.
הוא זינק לאחור, טורק את היומן. ומנסה לחשוב איזה מאגיה התקפית זמינה לו.
"קשת צופה בנו ברגע זה. אם תתקפי הוא יחורר אותך בחצים" הוא שיקר לה, הוא הורה לקשת להשגיח על הכניסה לזכרון יעקוב, בנסיון לאתר את האדון של מכשף כאשר הוא יחליט להופיע.
"זו הייתה הפתעה לגלות שאתה משתתף במלחמת הגביע הקדוש הנוכחית, משפחת אייזנברן תיעדה את משפחת יעקוביאן כרדומה לפני שנים. לא ציפינו שיהיה להם מאגי פעיל." לילי לא הגיבה לאיום שלו, אך מה שאמרה הרתיח את דמו של משה.
"ברור שחשבתם שהצלחתם למחות אותנו! אחרי שהמאגי האירופאים מתחו קווים שחצו את בסיסי הכוח שלנו וקרעו אותנו! יעקוביאן הייתה משפחה של לורדים, בספריות שלנו זרקו ספרים שהמשפחות האירופאיות היו מוותרות על בניהן הבכורים בשביל להשיג! ועכשיו אנחנו רודדנו לזה" הוא הרים את היומן שהחזיק בידו "אבל מהמלחמה הזאת משפחת יעקוביאן תקום מחדש, בסופה אני אתרומם כלורד" הוא התנשף בכבדות.
"איליה וון אייזנברג הייתה אומרת לך שגאווה היא אבן הדרך הראשונה אל התהום של האכזבה. אבל אני לא ראשת המשפחה שלי, ולכן אני רק אאחל לך בהצלחה נגד אליין רוטשילד ושליטה"
משה נרתע למשמע המילים, היא אפילו לא רוצה להילחם בו, היא כל כך בטוחה שהוא יפיל את עצמו לרגליה של רוטשילד.
"יש לי תוכנית להתמודד עם רוטשליד"
לילי אייזנברן הרימה גבה
"אני וקשת נוכל לטפל בה, את רק צריכה לדאוג שהנשק שלך יהיה חד מספיק כשיגיע הזמן" הוא אמר לה.
הוא פנה ללכת לפני שעצר רגע כשחשב על משהו "למה את בכלל פה? עקבת אחרי?"
לילי הצביעה על הבית מולו עמדו "אני גרה כאן"
∆
לילי חזרה לביתה, שם היא התיישבה על הכורסא בסלון.
מספר דקות עברו לפני שהיא שמעה את הכל המרדים מאחוריה.
"את חושבת חזק מדי" מתנקשת הניחה כוס של תה מהביל מול לילי.
"משה יעקוביאן טוען שיש לו דרך להביס את שליטה"
"הוא משקר, כמו שהוא שיקר כשאמר שקשת צופה בכם. היית צריכה להניח לי להרוג אותו"
לילי נדה בראשה.
"עדיף שכמה שיותר אדונים ומשרתים ישארו על לוח המשחק, השליטה של רוטשילד עלולה ליפול מול המספרים"
"שתינו יודעות שלא כל המשרתים ישארו להתעמת עם שליטה" מתנקשת אמרה ולגמה מכוס תה זהה לזו שהניחה לפני לילי.
"כן," לילי הסכימה עם המשרתת שלה.
"הלילה ישפך דם"