פרולוג

רוח אביב קלילה נשבה ברחובות המושבה על קצהו של הר הכרמל, אך מתחת לרחובות השקטים של זכרון יעקוב קווי הליי, התשתית הקסומה של העולם שלנו געשה.

בחצר הסגורה של בית אחוזה הגובל באותה מושבה, ממוקם בסמיכות לגני הקבורה המרשימים של הברון אדמונד דה רוטשילד. אחת מצאצאיו של הברון, הגברת אליין רוטשילד, עטויה הגלימה כהה, עיניה הקשות צופות בבור הפתוח במרכז החצר שם עמלו אנשים.
חורטים בפראנה זוהרת ישירות אל תוך אבני היסוד.
עמלם של עובדים אלו הצטרף אל סימנים ישנים יותר באבן, סמלים של כוח שהוטבעו בה לפני שנים רבות כהכנה לאירועים שעתידים להתרחש.

לאחר זמן מה אחד העובדים ניגש אל הגברת אליין רוטשילד ונד בראשו.

"גברת רוטשילד, זה נעשה. הרשת יציבה."

היא בחנה אותו בעיניים כהות וקפואות.

"וטלמטריה?"

"הוטמעה באופן מושלם"

בתגובה לזה חיוך קל צבע את פניה של אליין שעד כה היו חסרות הבעה, היא סובבה את ראשה לאחור אל הדמות העטויה בגלימה כחול שעמדה מאחוריה בדממה.
עם מאמץ קל היא העלתה את הנתונים של המשרתת.

שליטה, ז'אן ד'ארק

חותמי הפקודה האדומים על ידה השמאלית פעמו בכוח, צורתם כשל חרב פפיות אשר להבה מצביעה פנימה אל אליין.