אני לא צריכה להוכיח את עצמי

אני לא צריכה להוכיח את עצמי/אסתר
חזרתי אחורה
אני שוב יושבת בקבוצת חברים
ארבע בנות
צוחקות נהנות
או כועסות ושותקות

אני יודעת שאני לא רוצה להיות שם
אני יודעת שאני לא מראה את איך שאני מרגישה
אבל אני שותקת
אני שוב לבד
גם אם אני ביחד

בכי, רעב, שנאה עצמית, הרס
אני כל הזמן רעבה
אני כל הזמן עייפה
אבל אני חייבת להמשיך
אם אני לא אמשיך? אז מי כן

קשה לי
אני חייה
בשברים של מי שהייתי לפני
אני יודעת שאני לא אהיה אותו דבר
הם יודעים שאני לא אהיה אותו דבר

אבל במקום להסתכל על השברים
הן חיות כרגיל

ואני לא יכולה לא לחשוב על מה שהן אמרו לי
וכל מה שעלה לי לראש
״כשמישהו טובע, זה לא הזמן ללמד אותו לשחות״
כשמישהו מחזיק בכאב כמו אחרי מה שאני עברתי
זה לא הזמן ללמד אותו איך ״להתנהג״